לקראת הכניסה לבית מגיעים אנשים רבים לרגע קניית המזוזות כשהם כבר במצב שבו המזומנים אינם זמינים להם. כמות הכסף שאנשים מוציאים על הבנייה היא מאוד גבוהה והרבה פעמים גדולה בהרבה מהסכום שאותו הם תכננו מראש להוציא. במצב כזה, אנשים רבים בוחרים להוציא סכום מאוד נמוך על המזוזה ולקנות את המזוזות הפשוטות ביותר.
החלטה כזו מעידה פעמים רבות על סדר עדיפויות לא נכון. כשאנחנו חושבים על בניית בית לפני שאנחנו מתחילים את בנייתו אנחנו מדיינים פעמים רבות את רגעים המשפחתיים המדהימים שיהיו לנו בתוכו, את האינטימיות הנעימה ועוד. ככל שאנחנו מתקדמים בבניה, הצדדים הטכניים של הבנייה משתלטים על חיינו. אנחנו נשאבים לשאלות של גודל ריצוף והמראה שלו, מתחילים להתלבט בין אינטרפוץ שלוש דרך לארבע דרך ועוד. אנחנו בסופו של דבר מוצאים את עצמנו מתעסקים בשפה ובדברים שלא חלמנו שנתעסק בהם. כל מי שחווה בנייה בימיו יודע עד כמה התהליך הזה הוא ארוך, מתיש ומרובה בפרטים.
כל זה הוא טוב ויפה בתנאי שאנחנו יודעים בסופו של דבר שזה אמצעי למטרה הרבה יותר חשובה. בניית הבית נותנת מרחב ואפשרות לבניית תוכן פנימי בבית. הזכירה שהעיקר בבית הוא תוכן הפנימי שנכניס אליו צריכה להיות נר לרגלנו כל זמן הבנייה.
כמובן שזה לא אומר שלא נבנה בנייה יפה ונעימה, אבל הזכירה מהו עיקר ומהו טפל מועילה מאוד ביכולת להכניס בהמשך את הדברים שאנחנו רוצים לתוך הבית. הסטטיסטיקה אומרת שיש זוגות רבים שמתגרשים בעקבות בניית בית – כמובן שזו דוגמא קיצונית של בלבול בין עיקר וטפל, והאדרת הצדדים החיצוניים של בניית הבית תוך הזנחת הצד הםנימי.
קניית המזוזה היא בעיני סוג של סמל לעניין הזה. אדם שמשקיע את הטוב ביותר בצדדים החיצוניים של הבית ולא נשאר לו כסף להשקיע בדבר שאותו הוא תופס כמסמל את הרוחניות של הבית מראה שהוא איבד את הפרופורציה הנכונה בין פנים וחוץ.
כדאי להשקיע ולקנות מזוזה טובה ויפה ולזכור על ידה את היחסים הנכונים בין פנים לחוץ.
בברכה. ברוך מצוות אבנט תשמשי קדושה.
